קלטת מעופשת, קרועה או שנשמעת רע לא בהכרח אבודה — אבל אסור לנגן אותה סתם. מה הסכנה, למה מצב חיצוני לא תמיד מעיד על התוכן, ומה כן אפשר לשחזר.
זו הטעות היקרה ביותר, כי היא בלתי הפיכה:
לכן קלטת פגומה עוברת קודם בדיקה וטיפול, ורק אז ניגון — במכשיר מתאים, בזהירות.
מחסנית סדוקה, מדבקה שהתקלפה, קפיץ שבור או אפילו ריח לא נעים — כל אלה קשורים לקופסה, לא בהכרח לסרט. פעמים רבות הסרט עצמו בתוך מחסנית פגומה נמצא במצב טוב לחלוטין, ואפשר להעביר אותו למחסנית תקינה ולהמיר. הדרך היחידה לדעת היא לבדוק.
תלוי בסוג הנזק ובחומרתו, ובכנות — לא תמיד אפשר להשיב הכול:
כן: להוציא את הקלטת מסביבה לחה, לאחסן אותה יבשה עד לטיפול, ולהביא לבדיקה גם אם היא נראית אבודה.
לא: לא לנגן קלטת מעופשת במכשיר הביתי „רק כדי לבדוק”, לא לנסות לנקות עובש בבית עם מטלית, ולא להשליך לפני שמישהו מקצועי הסתכל.
קלטת פגומה היא לא בהכרח סוף הדרך — אבל היא כן מקרה שבו ניסוי ביתי עלול להזיק יותר מלעזור. אם מדובר בזיכרון שאין לו עותק שני, זו בדיוק הסיטואציה שבה שווה שמישהו יבדוק לפני שנוגעים.
הבדיקה היא חלק מהעבודה — גם אם אתם לא בטוחים מה יש לכם.
