זה לא באג ולא המרה גרועה — זה פער בין מה שהקלטת מכילה לבין מה שהמסך מסוגל להראות. ההסבר, ולמה דווקא בטלוויזיה הישנה זה נראה טוב יותר.
קלטת VHS מכילה כ-240 קווי רזולוציה. מסך Full HD מציג 1080 קווים, ומסך 4K יותר מ-2000. כשמתחים תמונה של 240 קווים על מסך של 1080, כל פיקסל מקורי „נמרח” על פני כמה פיקסלים של המסך — והתוצאה נראית רכה ומטושטשת.
זה לא שהמסך עושה משהו רע. להפך — הוא מדויק מדי. הוא מראה בדיוק את מה שיש, כולל את המגבלות של הפורמט.
מסך שטוח מודרני נועד להציג תמונה דיגיטלית חדה, פיקסל-מול-פיקסל. הוא מבליט כל פרט — כולל את הרעש האנלוגי, את הגרעיניות ואת חוסר החדות של VHS, שבטלוויזיה ישנה פשוט „נבלעו”.
טלוויזיית CRT ישנה לא הייתה חדה. קווי הסריקה שלה היו רכים ומעט מטושטשים מטבעם, וזה דווקא הסתיר את המגבלות של VHS. הקלטת „תוכננה” להיראות על מסך כזה. מסך מודרני הוא כמו זכוכית מגדלת — הוא חושף כל פגם שהמסך הישן ריכך.
לא להפוך VHS ל-4K — זה בלתי אפשרי (הסבר מלא כאן). אבל כן אפשר לרכך את הפער:
אחרי המרה טובה, קלטת VHS לא תיראה כמו סרטון מהטלפון — וזה בסדר. היא תיראה כמו מה שהיא: תיעוד אמיתי מהתקופה שבה צולם. מי שמצפה לחדות של היום יתאכזב; מי שרוצה לראות את הרגע כפי שנשמר — יקבל בדיוק את זה, בצורה הטובה ביותר שהחומר מאפשר.
הבדיקה היא חלק מהעבודה — גם אם אתם לא בטוחים מה יש לכם.
